הנה דעת הרב מסאטמאר ר' יואל טייטלבוים אודות הרב קוק

בשו"ת דברי יואל סימן קלא 

ב"ה 
קול נהי נשמע בציון צעקת בני ישראל היראים וחרדים בעיר ה' שמה והביד"צ שבירושלים עיה"ק ת"ו ובאשם הרב הגאון הצדיק זקן וקנה חכמה כקש"ת מוה"ר יוסף חיים זאננענפעלד שליט"א האבדק"ק, מבקשים אותנו להיות להם לעזרה בצרה, ותעל זעקתם את פני ה' איך המחבלים כרמים כרם ה' צבאות המה המעמידים צלם בהיכל ה' ונספחו על בית יעקב לספחת ולבהרת, אשר כמהו לא נהיתה צרעת ממארת, לצודד נפשות להשקותם מים הרעים המאררים הוא המינות והכפירה ר"ל עד שבעוה"ר נתקיים בהם היו צרי' לראש, איש צר ואויב לדת תורתינו הקדושה ולעיקרי האמונה דרך קשתו כאויב להפר ברית עולם, הנקוב בשם אברהם יצחק קוק, הוא הגבר אשר החזיק והרחיב בארה"ק גבול הטומאה ר"ל, היא העדה הרעה המכנים עצמם בשם ציונים, אשר הן המה בעתים הללו האבני נגף לבית ישראל ומחריבים ארה"ק וכל הארצות בכלל, האומרים ערו ערו עד היסוד בה הוא קיום תוה"ק והאמונה המסורה לנו, שהוא היסוד לקיום כל ישראל בכלל ובפרט, ומבלעדי זאת הוסיף פשעים על פשעים, להדפיס בספריו הטמאים, גלויים וידועים, דברי מינות וכפירה, בעזות מצח וחוצפה יתירה, את ה' הוא מגדף ביד רמה, אשר ל א נראה ולא נשמע כזאת מימים ימימה, תסמר שערות אנוש ותצילנה שתי אזני כל שומע, הנה ארסו ארס ברזל להיות בוטה כמדקרות חרב להסית ולהדיח פרחי שושנה, והרב מדבריו המדאיבים לב כל מאמין בה' מועתקים בקונטרס קול גדול הנדפס בירושלים ובמכתבו של כבוד הרב הגאון המפורסם האבדק"ק סאטמאר שליט"א (הרב יהודא גרינוואלד-שו"ת זכרון יהודא), אבל כאשר הי' לנגדי החיבורי עצבים שלו ראיתי כי עוד הרבה יותר ממה שהעתיקו הם נמצאים בחיבוריו, מלאים על כל גדותיו דברי מינות וכפירה, מאוד נורא, וילאה לב כל מאמין בה' להעתיק רוב דברי טומאה כאלו אוי לעינים שכך רואות, השי"ת ירחם במהרה, וינקום נקמתו ונקמת עמו בנ"י ברוח סער וגבורה

והנה אך למותר להאריך בהלכה זו שהוראתו אסורה, כי אף מי שאינו מין וכופר אלא שמחלל ה' ומחטיא את הרבים בשאר עבירות, אסור לשמוע הוראה מפיו, ובשו"ע סימן רמ"ג סעיף ג' דת"ח המזלזל במצות ואין בו יראת שמים הרי הוא כקל שבציבור, והביא על זה בברכי יוסף שם דכל ת"ח שיש בידו חילול ה' אסור לשמוע ממנו דברי תורה ולסמוך על הוראתו יעיי"ש בשיו"ב, וע"ע בשו"ת בית שלמה יו"ד ח"ב סימן ק"א דאף דאיתא בירושלמי (מועד קטן פרק ג' הלכה א') זקן שאירע בו דבר אין מורידין אותו מגדלתו, מכל מקום אם החטיא את הרבים הוי כירבעם בן נבט ופשיטא דמורידין אותו מגדולתו יעיי"ש, ובמינים ואפיקורסים, כבר כתב החת"ס בחו"מ סימן קס"ב, דכיון שאסור לקרב אל פתח ביתו וכל באיה לא ישובון ולא ישיגון אורחות חיים, מכש"כ שאסור ליקח תורה מפיו יעיי"ש

והנה נחזי אנן בגמרא גיטין פרק השולח דף מ"ה, ספר תורה שכתבו מין ישרף כתבו עכו"ם יגנז, ובשבת דף קט"ז אמר ר' טרפון שאם יבואו לידי שאני אשרוף אותם ואת האזכרות שבהן, א"ר ישמעאל ק"ו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, הללו שמטילין איבה וקנאה ותחרות בין ישראל לאביהן שבשמים עאכו"כ, ועליהם אמר דוד הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי, ולשון הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות יסודי התורה הלכה ח', אפיקורס ישראל שכתב ס"ת שורפין אותו עם האזכרות שבו כדי שלא להניח שם לאפיקורסים ולא למעשיהם יעיי"ש

הנה כ"כ החמירו בספר תורה שכתבו מין למחוק את ה' יותר מבכתבו עכו"ם משום שלא להניח שם לאפיקורסים, אף שבספר תורה לא העתיק אלא אותיות התורה והאזכרות ולא חידש שם שום דבר מדעתו, ואך בשביל מחשבתו זרה שהיא ממקור מים הרעים אף שאינה ניכרת מתוך מעשיו, החמירו שלא להניח שם לפעלותיו, ומכל שכן שאסור להניח לו שם ושארית להיות לו איזה התמנות בהוראה ותורה, שיוכל להיות חותר חתירה, לאמשוכי אבתרי' בדעה נפסדה וזרה, מרה כלענה ר"ל

ויש כת צבועים המחפים על המינים והאפיקורסים באמרם שאין להתקוטט כי גדול השלום, ואם אין שלום אין כלום, כהנה וכהנה דברי הבלים, אבל התנא ר"י מכחישם בלמדו החיוב לאבד כח המינים מהא שציותה התוה"ק למחוק את ה' עבור הטלת השלום כי הן המה המטילים איבה ותחרות, וזהו השלום שבישראל לאבד כח המינים ויהי' אחריתם להכרית

ובגמרא ברכות דף כ"ט, שמעון הפקולי הסדיר י"ח ביבנה, אמר ר"ג כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת הצדוקים, עמד שמואל הקטן ותיקנה, לשנה אחרת שכחה והשקיף בה שתים ושלש שעות ולא העלוהו, והקשו אמאי לא העלוהו והאר"י טעה בכל הברכות אין מעלין אותו בברכת הצדוקים מעלין אותו חיישינן שמא מין הוא, שאני שמואל הקטן דאיהו תיקנה, וניחוש דלמא הדר בי' ואף צדיק מעיקרא דלמא הדר בי' כו' שאני שמואל הקטן דאתחיל בה [ודעת הר"י שם דמה שאמרו מסלקין אותו בטעה בברכת המינין הכוונה שמסלקין אותו לגמרי שלא יהא עוד ש"ץ לעולם. והמג"א בסימן קכ"ו מצדד שאין מסלקין אותו מלהיות עוד ש"ץ בשביל פ"א, וביאר שם במחצית השקל שזה דעת החולקין על הר"י ז"ל שאין הכוונה בש"ס שמסלקין אותו לולם אלא לפי שעה. ועל כל פנים מדכתב המג"א בזה שאין מסלקין אותו בסביל פ"א אם כן נראה דאם אירע לו כן יותר מפ"א כילי עלמא מודי שמעבירין אותו שלא להיות עוד ש"ס לעולם, אף בזמנו של המג"א שכתב שם שלא הי' אז מינים מצויים, ופלוגתתן בזה סובב על דברי הש"ס דמיירי בפעם הראשונה כעובדא דשמואל הקטן

והנה באמת כללא הוא שאין מוציאין שום אדם מחזקת כשרות כל כמה דאפשר לדונו לכף זכות שלא הי' אלא טעות ושגיאה, ואף בטבח שהוציא טריפות מתחת ידו שמבואר בשו"ע יו"ד בימן קי"ט סעיף י"ז שאין לו התנצלות לומר שוגג הייתי, מבואר הטעם בתשו' הרשב"א סימן כ' (ששם מקור דין זה) שא"א לומר בו מיטעי טעה כי הטריפות ידועים הם ואם לא נודעו לזה אין ראוי למנותו טבח ולסמוך עליו כלל, וכן זה כתב הרא"ש ז"ל בתשו' כלל כ' (דין כ"ט), ואעפי"כ הביא ע"ז הש"ך שם בס"ק ל"ג דברי המהרי"ו דבאדם דידוע שהוא י"ש ומדקדק במעשיו עדיין אמרינן בי' דודאי משגה הוא ולא חיישינן דלמא הדר בי', וכאן בברכת המינים המוזכר בש"ס דודאי אפשר למימר בי' שטעה דכן הי' האמת בשמואל הקטן שהי' טעות, ועיי"ש בפנ"י שביאר ענין הטעות בזה, ובשאר ברכות ממתינן לי' באמת עד שיזכור, ובברכת המינים מבואר שם ברשב"א וטוש"ע בסי' הנ"ל שמסלקין אותו מיד ואין ממתינין לו כלל להזכירו, ולמה נוציא אדם כשר מחזקתו להכלימו ולסלקו אם אפשר לומר שטעה ואין בו צד מינות כלל, בפרט בצדיק גמור כשמואל הקטן ובעצמו תיקן ברכת המינים ואילו לא היה מתחיל בה אז היו מסלקין אותו והיו חושדין אותו דלמא הדר בי' וח"ו מין הוא, ולדעת הר"י הי' מסולק לעולם בשביל פעם הראשונה תיכף ומיד, וע"כ שהחמירו יותר בחששא דמינות מבשאר עבירות אף בספיקא נגד חזקה דמעיקרא ושאני מינות דמשכא וחמור טובא]

ועכ"פ כיון שמבואר בגמרא ושו"ע דרק בשביל שמונע עצמו מלקלל את המינים ואף שיוכל להיות שאינו אלא טעות מ"מ מסלקין אותו, א"כ כש"כ מי שמגלה דעתו בפי' שאינו רוצה לקללם באופן שאין להסתפק בו שמא שכח וטעה, וק"ו במי שדרכו עוד לשבחם ולחזקם שהדבר ברור שצריך לסלו מכל דבר שבקדושה, ואצ"ל שלא יהי' רב ומורה בישראל